איילת מוהר
יום שני, 02 נובמבר 2009

ככה אמרתי לא לחתונה

טבעת על האצבע היא חלומה של כל בחורה? כנראה שלא. אחרי 8 שנות זוגיות איילת מוהר קיבלה הצעת נישואים ואיתה שלל לבטים וסימני אזהרה. אז היא החליטה שזה לא הוא, זו היא; היא פשוט לא רוצה להתחתן. והיא ממש לא היחידה
זה ג'ונגל שם בחוץ אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה, מלווה בעיניים פעורות ומפחידות, הייתי משלמת למישהו כדי להוציא אותו מן החוק. מה רע בג'ונגל? לפעמים צריך ג'ונגל שלם כדי למצוא יצור אחד נדיר.
גם אני מצאתי את היצור הנדיר לפני כמה שנים. היו לו עיניים כחולות (לא הצבע המועדף עליי, ובכל זאת טבעתי בהן) והיה לו חיוך מקסים, והיו לו עוד כמה מעלות טובות, החשובה שבהן היא כמובן שהוא אהב אותי בכל ליבו וגופו, ולא הרשה לי לשטוף את הבית כי הבין כבר בהתחלה שאין לי מושג איך עושים את זה וחבל על הניסיונות ללמד אותי. החיים נראו מבטיחים.
ובכל זאת, מעל ראשינו ריחפה דילמה אחת שלא הגיעה לכדי פתרון בשמונה שנות הזוגיות האוהבת שהתברכנו בה. ממטרים פזורים, סערות, רוחות חזקות וטפטופים מעצבנים – את כל אלה ספגנו, ולא הגענו לכדי הסכמה. העיקרון היה פשוט: מה שנחשב מבחינתו לחלק מדרך החיים, נחשב מבחינתי לחלק שאפשר לוותר עליו. לאט לאט קרסנו לתוך עצמנו.
בדבר אחר תמיד היינו בטוחים – באהבה שלנו. אז המשכנו להילחם. שמונה שנים של שינה מחובקת, של ריבים והשלמות, של המון צחוקים, שלוש פרידות, שתי דירות וכלב אחד. אבל כשהגיעה הטבעת, איכשהו הבנתי שזה כנראה לא יקרה. הסימן הראשון היה כאב בטן.
הטבעת הייתה גדולה עליי
כשנרמז לי בצורה בלתי מעורפלת בעליל שכחול-העיניים יוצא לרכוש טבעת, כי הוא החליט שהגיע הזמן, התחילו מיד כאבי בטן. "זאת התרגשות", הבהיר לי הצד האימהי של ההורים, ואני החלקתי את זה. כשהטבעת נשלפה בבית קפה, התחלתי לבכות, ולא מהתרגשות. לא ידעתי למה, אבל ידעתי שמשהו פה לא הגיוני.
הטבעת הייתה גדולה עליי. במקום ללכת לצורף שיתאים אותה לאצבע שלי, הבנתי שמדובר בסימן מספר 2, מטפורה כלשהי למצב, שהרי אם זה היה אמור לקרות היא בטוח הייתה מתלבשת על האצבע שלי טוב יותר.
אבל האסימון (אסימון, זוכרים?) נפל בוקר אחד כשהתעוררתי ועבר לי בראש איזה תסריט שבו נגיד שאני אומרת "כן". ומה הלאה? חשבתי לעצמי, טלפונים מתלהבים לכל החברות? צרחות "איי אם גטינג מריד" מתרגשות נוסח סרטי בנות?
מחשבה אחת חרכה לי את הראש בפתאומיות. אני לא רואה את עצמי מודיעה בשמחה לחברה הכי טובה שלי שאני מתחתנת, ויאללה, בואי נתחיל לרוץ בעיר אחרי שמלות. אחרי שלל התלבטויות, אוסף של נקיפות מצפון ומחשבות שסתרו אחת את השנייה כל בוקר מחדש, הגעתי למסקנה המתבקשת שסימני אזהרה רבים מדי מהבהבים מעל ראשי וזה כנראה העניין: אני לא רוצה להתחתן. זה לא הוא, זו אני. אני, אני.
לא רוצה לשמוע "בקרוב אצלך"
את אותו מונולוג, בערך שמעתי כמה חודשים אחר כך מש', אחותה הצעירה של החברה-הכי-טובה-שלי. לאט לאט זה התחיל לחלחל, היא סיפרה, העצבנות של החודש האחרון, המתח, הריבים. להרבה זוגות יש ריבים לפני החתונה, אבל פה זה היה שונה, הפעם היא הרגישה שהיא לא מסתובבת בריחוף מנטלי מעל האדמה, לא מרגישה את ההתרגשות הזו שכולם מדברות עליה בסגנון "היום הכי מאושר בחייך" או "יום שכולו שלך". "בחודש האחרון הייתי אמורה להגיע לשתי חתונות משפחתיות" היא סיפרה, "וידעתי שכל הדודות והדודים יתנפלו עלי בחיבוקים ונשיקות ואיחולי מזל טוב פרועים, ובקרוב אצלך מכל הכיוונים, ופשוט הבנתי פתאום שאני לא רוצה לשמוע את זה, לא רוצה להיות שם במרכז תשומת הלב הזו, לא רוצה לספר להם בפנים סמוקות מאושר על ההכנות לחתונה שלי, ובקיצור, לא רוצה".
במקום חיוך טיפשי על הפרצוף, היו לה בעיקר ספקות בלב. אז היא עשתה את הדבר היחיד שהיה נכון לעשות: ש' עזבה את הבית, השמלה הוחזרה לחנות, אולם האירועים קיבל ערב חופשי, והטבעת נטמנה בקופסה.
תחושת השחרור שפשטה בה והרוגע שהתיישב שם במקום, הבהירו לה שנעשתה החלטה נכונה. מספר שבועות אחר כך היא לא מתחרטת, היא יודעת שלקחה החלטה שהייתה נכונה לה. והיא מאושרת, היא נראית רגועה יותר, היא סידרה את הדירה החדשה שעברה אליה, יש לה חברים חדשים, היא עדיין לא רוצה לצאת עם אף אחד, והיא נהנית להיות לבד.
כששאלתי אותה איך היו התגובות להחלטה, היא סיפרה שהן נעו בין ז'אנר המפרגנים נוסח "אנחנו גאים בך, עדיף עכשיו מאשר בעוד כמה שנים עם ילדים ורכוש" לבין ז'אנר רואי השחורות ומעודדי הפחדים נוסח "זה ג'ונגל שם בחוץ, עד שמצאת מישהו טוב, לא חבל?" ורמזים עבים על פינוק מיותר ועל אגואיזם. ההחלטה לבטל את החתונה שידרה לסביבה של ש' שהיא בטוחה בעצמה, לא זקוקה לנוכחותו של בן הזוג כדי להרגיש עצמאית, ושלמה עם עצמה.
האומץ להעדיף את עצמך במחיר של לפגוע באחרים
על אף ששנים האשימו אותנו שכל מה שאנחנו רוצות זה להתחתן, מסתבר שגם לנו יש לפעמים נפש חופשית שעדיין מוקדם לה, או לא מתאים לה, או שהיא פשוט מרגישה שזו לא הדרך הנכונה לה.
ההחלטה לא להיכנס לקשר ולמחויבות רבת שנים היא החלטה קשה וסוחטת, יש לה השפעה על הסביבה ועל מעגל גדול של אנשים, החל ממשפחה ועד לחברים משותפים, ומניסיון – ההחלטה הזו מביאה עימה שינוי גדול בתחומים נוספים. האומץ להעדיף את עצמך במחיר של לפגוע באחרים הוא אומץ שמתבטא בכל רובדי החיים.
עננה אחת נשארת תלויה מעל, כשמתברר שאין בהכרח קשר בין ביטול האירוסין או החתונה ובין האהבה שעדיין קיימת בין בני הזוג שנפרדו. כשעשיתי את ההחלטה שלי, היא הייתה רציונלית לחלוטין. את הלב לא מעניינת הרציונליות, הוא עדיין כואב את מה שיכול היה להיות ולא קרה. גם ש' מאשרת את התחושות, ומחייכת. אני מחייכת בחזרה.
עוד כמה נשים שלא צריכות טבעת בשביל להוכיח משהו:הרווקות הנצחיות של הוליווד
בחורה מסתכלת על טבעת נישואין- לא רוצה להתחתן(getty images)

עוד בערוץ הנשים

  • "די, נמאס לי, אני עוזבת"

    מה עושים כדי להציל ריב אבוד, איך אומרים לו שאוהבים אותו, ואיך גורמים לו לתחושת יציבות בקשר – 5 טיפים לרגעים האלה בזוגיות, שבהם הכי קשה לנו לזכור כמה אנחנו אוהבים

  • ככה פגעתי בחברה הכי טובה שלי

    סיפורים על נשים שגנבו לחברה טובה את החבר יש רק בסרטים? כנראה שלא. זה יכול לקרות לכל אחת. הנה כמה וידויים של בנות שלקחו בן זוג, חטפו הזדמנות ובגדו בחברה הכי טובה

דרגו את הכתבה: מצוינתרעלא טובבסדרטובמצויןגרועה
הדירוג שלכם מסייע לגולשים אחרים להעריך את איכות הכתבה
... opens a new window
 
1 עד 10 מתוך 25 תגובות
 הקודם | הבא 
לאושר אין תווית
אחת שיודעת
התגובה נשלחה יום שישי 06 נובמבר 2009 01:59:29
אין דבר כזה זיווג משמיים, יש המון עבודה במערכת יחסים ואם בני הזוג לא נמצאים באותה דרגה של נתינה או רצון להיות שם, זה עלול להסתיים באסון. לסביבה יש המון תרומה לכאוס שנוצר מהחלטה פרטית בין בני הזוג. התחתנתי לפני כ3 חודשים בגיל 34 לא גדלתי בבית עם פינוק ולמעשה עבדתי מאוד קשה כדי לפרנס את עצמי מגיל 12. חוסר הרצון שלי להתחתן בא מזה שלא מצאתי שותף מתאים ושנים של צפיה בחייהם האומללים של הורי שעשו הכל למען המשפחות והילדים ולא הסכימו להודות שהם פשוט לא נועדו להיות יחד.
אני מאושרת ושלמה בהחלטתי להתחתן עם בחור שמשלים אותי ,הרבה פחות שלמה בהחלטתי להתחתן בארץ עם כל המשפחה והחברים, זה היה מתח מיותר וכאב ראש לא קטן שלא לדבר על הוצאה מיותרת.
אני אוהבת אותו אבל לא משנה באיזה גיל אם אחליט שמערכת היחסים מאמללת יותר מאשר טובה לשנינו אני אחתוך. חופש הוא דבר שאנשים מוכרים די בקלות עבור פירגון של הסביבה, מחיר כבד לשלם עבור נשמך.
ולכל הדתיים שביניכם לכו לקברות צדיקים, יש צדיק אחד שנפטר רווק למרות שזיווג אינספור זוגות ןזאת מפני שלא מצא את זוגתו.
אושר הוא חלק בלתי נפרד מהיותך אדם שלם כדי שתוכל להיות חצי של שלם.
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
חחח באמת
התגובה נשלחה יום חמישי 05 נובמבר 2009 10:09:11
אומרים שהבנות מתות להתחתן והבנים לא. תקראו את התגובות ותבינו הכל.
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
אנחנו לא אמורים להיות מדינה דמוקרטית?
לא מאמינה על הבורות.
התגובה נשלחה יום חמישי 05 נובמבר 2009 07:43:45
אני לא רואה את עצמי מתחתנת גם כן, וזה לגמרי לגיטימי. אני עוד צעירה, אני מניחה שיותר צעירה מרוב המגיבים פה, אז איך הצלחתי לראות את הבורות והאטימות בבערך חצי מהתגובות?
להעליב ולהאשים נשים בחינוך קלוקל בגלל שהן לא רוצות לקשור את עצמן בנישואים? למה זה לגיטימי כשגבר ממשיך לצאת עם צעירות יפהפיות ולהישאר רווק כל החיים, אבל אישה חייבת להיות נשואה?
נישואים בעולם הדתי הם דבר אחד- ועצוב לראות שאנשים חיים עם אדם אחר באותו הבית ונותנים לו את כל כולם, והדבר היחיד שקושר אותם הוא חוזה, או אולי "יראת שמיים", קראו לזה איך שתרצו. יש מנהגים שמושרשים עמוק מדי בשביל לשנותם.
אבל נישואים בעולם החילוני מתבססים לרוב על אהבה, על בחירה, על הרצון לקשור את עצמך באדם אחר. אבל מה אם לא מרגישים צורך? מה אם הקשר חזק ובטוח מספיק בלי לקשור אותו בטקס ראוותני שמבזבזים עליו הון וחוזה שמטיל צל לא נעים על הרבה מערכות יחסים מוצלחות? פקחו את העיניים! המון מערכות יחסים נפלאות נהרסו בגלל נישואים. אולי הגיע הזמן שנתקדם עם הזמנים?
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
חתונה? לא בשבילי
לילך
התגובה נשלחה יום חמישי 05 נובמבר 2009 06:36:57
אני לגמרי בעד. אני חיה עם בן זוג כבר קרוב ל 5 שנים, אנחנו לא מעוניינים להתחתן, אין לנו צורך בזה, זה ניראה לנו מיותר, שנינו לא רואים את עצמנו מסתובבים בנווה צדק עם טוקסידו ושמלה לבנה רק כדי שלהורים יהיה משהו לתלות על הקיר. היום אנחנו מצפים לתינוקת (ינואר) ושנינו מאושרים עד השמים, וגם ההורים התחילו להבין, למרות שהיה קשה בהתחלה. בן זוגי רצה מאוד להתחתן, היה לו חשוב שאבא ואמא של התינוקת יהיו נשואים, אבל לאט לאט התחיל לחלחל לו שזה ממש לא משנה, והעיקר שאנחנו מאושרים במצב הקיים ועל הילדה זה לא ישפיע. אנחנו ביחד מתוך בחירה ולא בגלל שהתחתנו ואין ברירה, וזה מה שחשוב.
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
פסיכולוג אולי יעזור ממ....
אחד שפוי
התגובה נשלחה יום חמישי 05 נובמבר 2009 01:28:02
אני חילוני גאה ומה הקשר מצווה או לא מצווה אין קשר בכלל ולא צריך להכניס את הדת בכלל. הנושא כאן אחר אז נכון שזכות מישהו או מישהי לא להינשא ולהקים משפחה ואני גם יודע את הסיבה לכך. הסיבה היא שיש הרבה גברים מנייאקים אשר מנצלים את האישה בשביל שגם תנקה את הבית וגם תבשל וגם תעשה קניות וגם תעבוד וגם תטפל בילדים. אם יש בעל כזה אז עדיף באמת לא להינשא בכלל כי במצב כזה אין בכלל אהבה יש רק ניצול ציני ודי מתוחכם מצד הגבר וזה בושה וחרפה ואוי וואבוי לגברים כאלו.אבל ואני מדגיש אבל!!יש לא מעט גברים כמוני למשל שלעולם לא יתנו לאישה לנקות לבד ולבשל לבד ולטפל לבד בילדים הנכון הוא לשתף פעולה ולא להיות נצלן ציני ואגואיסט. אני חושב שנשים שלא מתחתנות מהסיבה הברורה והיא שתי סיבות 1 או חינוך כושל וקלוקל 2 או שהן פשוט לא יודעות ומתקשות מאוד בבחירת בן זוג וכל פעם נופלות לבן זוג מנייאק ואגואיסט ונצלן גדול. ויש עוד סיבה קטנה שהיא מהסיבה הברורה שיהיה אפשרי לבגוד חופשי וובכן זה כבר מחלה.החוכמה היא לא עכשיו מתי שאנחנו צעירים אלה מתי שאנחנו כבר מבוגרים ואפילו קשישים כי במצב כזה בלי בעל ובלי ילדים זה מצב אומלל והרבה בדידות
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
חובה לגבר להתחתן...
גיא ד
התגובה נשלחה יום רביעי 04 נובמבר 2009 22:42:03
אני שמח שעונים פה תשובות מהירות ומפוקסות.
ראשית להתחתן זה לא רק מצוה זו הלכה (לגבר כמובן) לאשה אין חובה אבל מומלץ כי היא משלימה את העולם. וגבר צריך לתת דין וחשבון על כל שנה שהוא לא התחתן מגיל 18.
בתורה רשום בחור ללא אשה נקרא "בן אדם" ולא "אדם" מכיון שחצי השני של נשמתו נאבד ולא איתו רק לאחר שמתחתן הוא יכול להתחיל לעשות מעשים טובים ומצוות ולא להיות אגואיסט (לפי התורה).
לצערי גם הדתיים לא כולם תלמידי חכמים שרוצים ולומדים הכל לפי התורה ומכאן שגם הם עושים טעויות בזוגיות ושופטים לפי השכל ולא על פי התורה.
ברגע שיש יראת שמיים בן איש לאשתו יש הצלחה.
ובכל מקרה "אדם לעמל יולד" ומערכת זויות זו מפעל חיים שצריך לקום כל יום ולעבוד ולתרום ולהשקיע בעסק החיים הנפלא הזה ואז יהיו פרות טובים, יש בעיות כמו לכל מערכת זוגית והתגובות אליה צריכות להיות מושכלות ולא אישיות ואנוכיות.
מקווה שעזרתי קצת בהבנת ההשקפה
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
לא חובה! לא מצווה!
שומרת מצוות אבל...
התגובה נשלחה יום רביעי 04 נובמבר 2009 21:05:51
טוב שיש אנשים שרוצים להתחתן - אין ספק שזה מאזן את העולם ועושה סדר מסויים. אבל עצוב מאוד שלאנשים לא ברור שחתונה - ובכלל חיים בזוגיות קבועה - לא מתאימה לכל אחד. אולי לרבים כן - אבל לא לכולם. ואנשים כ"כ חרדים מאנשים כאלה - שרוצים להיות לבד, חופשיים - שנהנים מחברת עצמם - שהם עושים עליהם "אמבוש" ומתאמצים לייצר אצלם רגשות אשם.
אנשים שלא מספיק בטוחים בעצמם נופלים לתוך הבור הזה ומתחתנים לבסוף מלחץ חברתי וכל החיים שלהם אחר-כך מסתובבים סביב תחושת החמצה - וזה עוד במקרה הטוב.
וחשוב לומר - ע"פ המסורת היהודית יש ערך חשוב בהקמת משפחה. אך רבים הוציאו זאת מפורפורציה - והפכו זאת לממש מצווה של יהרג ובל יעבור. זו טעות גדולה שגורמת לאומללות אצל אנשים רבים ובעיקר אצל נשים.
חשוב להבהיר בקול: לא הכל מתאים לכולם! בני אדם שונים זה מזה - גם בתחום הזה!
אני שמחה לשמוע שיש מי שאומר את הדברים האלה בקול. בתור התחלה...
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
למה? למה?
אחד שפוי
התגובה נשלחה יום רביעי 04 נובמבר 2009 20:56:00
את חושבת שמעניין אותנו הבעיות והזוגיות המטומטמת שלך? למה את חושבת שאיכפת לנו מהחיים האומללים שלך בכלל? ולכל הלסביות האלו או הדו מיניות אתם לא רוצות להתחתן מכוון 1 או שאתם לסביות ומתביישות להגיד.2 או שהחינוך שלכם על הפנים ואתם סתם מפונקות פרינססות שקיבלתם כל מה שרציתם מההורים אבל להחזיר בחזרה נחת להורים שלכם לא איכפת לכם בכלל.רציתי להגיד לכם משהו אתן זן נכחד אין הרבה בנות כמוכם אתן אחוז מזורגג קטן ודפוק. ובתאכלס ככה ביננו אתן ועוד איך מתות להינשא אתן מקנאות כל פעם שאתן מתבוננות על איזה בחורה בגילכם עם איזה תינוק או תינוקת חמודה פשוט קשה לכם להודות.טיפשות מטומטמות יום אחד כן כן גם אתם תזדקנו ותתקמטו ותעוררו יום אחד מן הבועה והחלום ותראו שאתם לבד בלי בעל בלי משפחה ובלי ילדים ובלי נכדים איזה מן חיים אומללים אני ממש לא יודע עם לרחם עליכם או לא לרחם עליכם.אני בטוח שאישה נורמלית ויש הרבה נשים נורמליות שהם מעדיפות לא להיות לבד. לפי דעתי אתם סתם מפונקות שרק רוצות לימרוד כבר מגיל קטן אתן מורדות וכל זה בגלל החינוך הכושל והקלוקל שלכם מצד הוריכם אשר כל בכי וכל צעקה קיבלתם מה שרציתן אתן לא מסווגות.
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
כואב לי על התגובות שלכם! מה זאת חתונה..?
גיא ד
התגובה נשלחה יום רביעי 04 נובמבר 2009 20:36:59
כל התגובות פה מושפעות מדעת הרחוב והסביבה, הסביבה אומרת שכל זוג 4 מתגרש וכדומה..
הבעיה הנובעת למה לא מלמדים איך חיים עם בן זוג, למה מתחתנים ואיך מגיעים לשלום בית ואהבה מתגברת ולא דועכת לכל החיים.
התשובה נינת רק מחכמינו זכרונם לברכה שניתחו את נפש הגבר ונפש האשה ומי שרוצה לזכות לשלום בית אמיתי בלי חס ושלום גירושים יקח את עצמו בידיים וילמד. אני ממליץ על הסדנאות של הרב אבנר קוואס שסיסמתו הוא "אין זוג לא מוצלח-יש זוג לא מודרך" ההרצאות הם גם לחילוניים ולא מחזירים שם בתשובה לכל החוששים. ברגע שתקבלו הבנה וכלים מה לעשות תעריכו ותחבבו את התורה הקדושה. הוא מעביר את ההרצאות בבדיחות וברמה גבוהה כדי לבוא בזוגות.
לבירורים ימי ג' וד' בשעות 14:30-15:30 02-5862627 בהצלחה...
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
חתונה זו המצאה נוראית
כמו כל החברות שלי - אף אחת לא רוצה
התגובה נשלחה יום רביעי 04 נובמבר 2009 20:01:12
חתונה במקור זה בכלל קניית ילדה לעבדות, כך היה אלפי שנים. השפלה ניצול וגזילת החופש של נשים
רק ב20 שנה ההוליוודיות האחרונות ניסו להכניס לראש של הבנות שזה בכלל יום כיף וכאלה, מלא שמלות וצבעוניות..
שטויות במיץ עגבניות, המקור הוא פרימיטיבי ואני לא רוצה שום זכר לטקסים האלה.
גברים, בעיקר דתיים מנסים לשכנע נשים להתחתן בכל מיני תחבולות, וזה מאיים עליהם קשות שהן לא מעוניינות
מי לא מכירה את האיומים של הערסים הנואשים לחיתון וכותבים דברים כמו "תשארי רווקה זקנה ובודדה" חחח פשוט עלובי נפש.

המצאה גברית, לא פלא שהם רוצחים נשים שרוצות להתגרש מהם - ראו ממה הם עשויים.
*מדוע תגובה זו אינה ראויה (מקסימום 200 תווים)
*שדה חובה
1 עד 10 מתוך 25 תגובות
 הקודם | הבא 
רעלא טובבסדרטובמצוין

גברים

  • חנון: הגבר האמיתי

    הם לא נראים מיליון דולר, הכריזמה שלהם לא סוחפת אף אחד ויש להם בדרך כלל גוף רזה או רופס ומשקפיים – אבל הם לוקחים אותך בסיבוב כמעט בלי להתאמץ. חגי אלקיים מונה את כל הסיבות שהופכות את החנון לגבר שכולנו רוצים להיות

משפחה

  • כמה ילדים זה שמחה?

    אישה בריטית בת 39 עומדת ללדת את בנה ה-14. הקושי בגידול השבט והמעמסה הכלכלית לא עומדים להכריע אותה בקרוב. "אני לא אפסיק ללדת עד שיהיו לי תאומים", אמרה

עיצוב

  • עיצוב: צבעוני זה הכי, אחי

    מטבח ורוד שפונה לבריכה, סוס שהוא גוף תאורה, אמבטיה אלגנטית במקום מקלחות ואריחים צבעוניים מקשטים את הקירות; המעצב של בית האח הגדול מיכאל ששון מספר על השינויים העיצוביים שנערכו בוילה ומסביר מה עומד מאחורי מתקפת הצבעים. תישארו, יהיה דיסקו

טיולים

קישורים ממומנים